רש"י על חולין ק״ה

1 אילימא בית שמאי אומרים מקנח - פיו:

2 ולא מדיח - במים שהקינוח יפה מן ההדחה ולא הוזכרה כאן הדחה:

3 ובית הלל אומרים מדיח ולא בעי קינוח - דלא סגי ליה בקינוח אלא מדיח במים והוא עיקר ואין צריך קינוח:

4 אין קינוח פה - להכשיר לאכול בשר אחר גבינה:

5 אלא - אם כן קנחו בפת דקינוח הפת שאוכל הפת בינתים היא יפה:

6 נימא בית שמאי היא - דאי בית הלל הדחה בעי ולא הוזכר קינוח:

7 אף מדיח - תרוייהו בעינן וקאמר רבי זירא דקינוח בין למר ובין למר בפת הוא:

8 וליתנייה - במסכת עדיות פ"ד ופ"ה שכל קולי ב"ש וחומרי ב"ה נשנו שם:

9 והוא הדין - דתרווייהו בעינן:

10 בדשערי לא - מפני שמתפרר בתוך הפה ואינו נקשר יחד כשלועסו לפיכך אינו מקנח:

11 שטר - נעשה רך ונדבק בחיך. ודוגמתו בהשוכר ב"מ דף פה: אשטר מישטר תחבושת על העין:

12 אקושא - קשה יותר מדאי וגם הוא מתפרר בתוך הפה כשל שעורים:

13 קמחא תמרי וירקא - רכין הן:

14 בין בשר לגבינה - משמע שאכל בשר ורוצה לאכול גבינה:

15 אסור לאכול גבינה - משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו:

16 בשר שבין השיניים - מי חשיב בשר שלא לאכול גבינה עמו עד שיטלנו:

17 הבשר עודנו - אלמא מיקרי בשר:

18 אנא להא מילתא חלא בר חמרא - לדבר זה אני גרוע מאבי כחומץ בן יין:

19 למחר כי השתא - מעת לעת:

20 סייר - הולך ורואה קרקעותיו מה הן צריכות:

21 משכח איסתירא - מוצא סלע מפני שמתקנם בכל הצריך:

22 פתכא דאופי - משוי עצים שהיה גונבו:

23 קדמוך - שאמרו שיהא אדם רואה נכסיו בכל יום ויראה מה יעשה:

24 צנורא דבדקא - המים יוצאין חוץ לגדותיהן ובאין לשטוף פירותיו דרך פחת שבשפת האמה:

25 רמא קלא - הרים קול וצווח:

26 מצוה - לשמוע דברי חכמים:

27 חובה - עדיפא ממצוה. ולקמיה מפרש מאי חובותייהו:

28 אמצעיים - שנוטלין בין תבשיל לתבשיל בעלמא:

29 מצוה לגבי רשות חובה קרי לה - משום דתני אמצעיים בהדייהו קרי לראשוני' חובה דאע"פ שאינן אלא מצוה חשיבות הן אצל הרשות לקרותם חובה:

30 בין בכלי - מתחתיהם לקבלם:

31 קינסא - אם נותן שפאי עצים וקסמין תחתיהן למאן דאמר כלי הכא לאו כלי הוא ולמ"ד אין נוטלין על גבי קרקע שפיר דמי ולקמן מפרש משום דרוח רעה שורה עליהן כשהן על גבי קרקע:

32 מפעפעין - אשטנ"ט מרככין את הידים ומבליעין בהן את זוהם התבשיל:

33 סולדת - נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:

34 איכא דמתני לה אסיפא - לא שנו דאחרונים בחמין לא:

35 מכלל כו' - דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים:

36 שמלח סדומית יש - ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:

37 ומשתכחא כי קורטא בכורא - אינה מצויה אלא קורט בכור:

38 כל מילחא - מדד מלח כמו שמות ט״ז:י״ח וימודו בעומר וכלו בעומרא:

39 מאי - צריך ליטול אחריו או לא:

40 משום זוהמא - שריחן מסריח ונראות מאוסות:

41 למישתי - כשאדם שותה אין לוקחין כלום מלפניו:

42 דבר קלקלה - שמא יכעוס השותה שחפץ באותו דבר הניטל וכי יכעוס יסתכן ויחנק:

43 רוח צרדא - אשטורדישו"ן:

44 חוץ לארבע אמות - שמוציאו חוץ לארבע אמות של שולחן:

45 דכנשי נשווראה - שמכבדין פירורי אוכלין מן הבית:

46 מנקירותא - לנקר הבית נקיון:

47 מהדר אבתריה שרא דעניותא - שר הממונה על העניות היה רודף ללוכדו ולהביאו לידי עניות:

48 איבלי - על עשבים שבאפר:

49 נפל לידאי - שלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך:

50 שמעיה - ההוא גברא לההוא שרא:

51 דקאמר ווי דאפקיה מביתיה - הוציאני זה ממקום מנוחתי:

52 אופיא - אשקומ"א:

53 לכרסם - רירין הבאין מן החוטם:

54 מדחיה - בידו לצדדין:

55 לישקעיה שקועי - בתוך המשקה עד שיכלה מאליו:

56 לכרסם דחמרא - שבא לו מחמת אופיא דחמרא:

57 שכרא - רפואתו לשתות שכר:

58 לכרסם דשכרא - שבא מחמת אופיא דשכרא לישתי מיא:

59 בתר עניא - זה שלא היה לו אלא מים לשתות:

60 מכישא דאסר גינאה - שאין מוציאין שום או כרישין מאגודה שאוגדין מוכרי ירק לאוכלו:

61 כרעבתנותא - שאין יכול להמתין עד שיתירנו:

62 לכשפים - הרואה אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו:

63 מטרוניתא - נכרית:

64 אותבן בהדייכו - הושיבוני עמכם בספינה:

65 אמרה מילתא - לחש של מכשפות:

66 אסרתה לארבא - שלא זזה ממקומה:

67 אמרי אינהו מילתא - אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא:

68 מאי איעבד לכו - שאין מכשפות שולטת בכם שאתם נשמרין מכל דבר הקשה להן:

69 דלא מקנח לכו בחספא - אין אתם מקנחין עצמכם בחרס בבית הכסא ואין אתם הורגין כינה במלבושכם:

70 מרזיבא - צינור המקלח מים מן הגג:

71 שופכין - שמא ירדו עליו מים מאוסין המקלחים מתשמיש המשתמשין על הגג ושופכין מי תשמיש והן באין לצינור:

72 שקולאי - נושאי משאות בשכר:

73 פקעה - ששברה המזיק:

74 שמתיה - למזיק:

75 דאותביה באונאי - הושיבוה באזני שהייתי ישן שם:

76 דצייר וחתים - כלומר באחד מכל אלו אין לנו רשות:

77 דשדו מיא - השותה בכד שופך תחלה מן המים לארץ:

78 משום ציבתא - קסמין וקשין שעל פני המים:

79 מים רעים - פעמים ששתה מהן שד וזו תקנתן:

80 דהוה בי רב פפא - שהיה משמשו:

81 עד דחלפי מים הרעים - ששתו המזיקין מהן: